להישאר קרובים כשהמשפחה מדברת כמה שפות

פער השפות בין הדורות

במשפחות רבות שחיות מחוץ למדינת המוצא, הילדים גדלים בשפת המקום ומבינים רק חצי משפת הסבים. קבוצת המשפחה הופכת אז לתערובת שבה יש מי שמתנתק.

גם בתוך המשפחה אותה מדינה, כלה או חתן מחו״ל, עולים חדשים ובני דודים בעולם מגיעים עם שפות שונות לחגים ולשמחות.

חשוב לזכור שגם הסבים רוצים להרגיש שמבינים אותם. שימו לב לקצב: מי שקורא לאט לא צריך לקבל עשר הודעות ברצף, והודעה אחת ברורה ומחממת עדיפה על שפע של הודעות מהירות.

הרגלים שמקרבים

• כל אחד כותב בשפה שבה הוא הכי נוח: עדיף משפט טבעי על משפט נכון אך נוקשה.
• תמונות והודעות קוליות לא צריכות תרגום: הן עוברות בכל שפה.
• מילות חיבה וביטויים של המשפחה כדאי לשמור כמו שהם.
• ברכה בשפת האחר, אפילו מגומגמת, תמיד משמחת.

ערבי שישי וחגים

מועדים משפחתיים הם הזדמנות טובה: שלחו ברכה קצרה בשפת הצד השני ובקשו מהם לענות בשפה שלהם. עם הזמן, השיחה הופכת לחילופי שפה טבעיים.

שיחות וידאו וטקסטים שמחברים

טקסט לא תמיד מספיק. שיחת וידאו קצרה בשבת, תמונה של הארוחה, הודעה קולית מהנכד: כל אלה משדרים חום שלא תלוי בשפה. השתמשו בטקסט למידע ובתמונות ובקול לרגש.

עודדו את הילדים לכתוב לסבא וסבתא כמה מילים בשפתם, גם בעזרת תרגום. זה מחזק את הקשר ושומר על השפה בחיים, ומקל על כולם.

ובימי הולדת ובחגים, כתבו ברכה בשפות של כל המשפחה. פעולה קטנה כזו אומרת לכל אחד שהוא חלק מהשיחה.

אם יש בבית ילדים שגדלים בשפה אחת וסבים בשפה אחרת, אפשר להפוך את התרגום למשחק: הילד קורא את ההודעה של הסבתא בשפתה, מנחש מה כתוב, ואז בודק. כך גם הקשר וגם השפה מקבלים חיזוק.

בעזרת Okiko

כל אחד רואה את השיחה בשפתו: הסבתא קוראת בערבית או ברוסית, הנכד עונה בעברית, וכל אחד מקבל את התרגום של השני. המקור נשאר במרחק נגיעה, כדי לשמור את מילות המשפחה כפי שנכתבו.